Taiko (太鼓) הם מגוון רחב של כלי הקשה יפניים. ביפנית, המונח מתייחס לכל סוג של תוף, אך מחוץ ליפן, הוא משמש במיוחד כדי להתייחס לכל אחד מהתופים היפניים השונים הנקראים וואדאיקו (和太鼓, "תופים יפניים") ולצורת תיפוף טאיקו בהרכב הספציפי. נקרא קומי-דאיקו (組太鼓, "סט תופים"). תהליך בניית הטאיקו משתנה בין היצרנים, וההכנה של גוף התוף והעור עשויה להימשך מספר שנים בהתאם לשיטה.
לטאיקו מקור מיתולוגי בפולקלור היפני, אך רישומים היסטוריים מצביעים על כך שהטאיקו הוכנס ליפן באמצעות השפעה תרבותית קוריאנית וסינית כבר במאה ה-6 לספירה. חלק מהטאיקו דומים לכלים שמקורם בהודו. עדויות ארכיאולוגיות תומכות גם בדעה שטאיקו היה נוכח ביפן במהלך המאה ה-6 בתקופת קופון. תפקידם השתנה לאורך ההיסטוריה, החל מתקשורת, פעולה צבאית, ליווי תיאטרלי וטקס דתי ועד למופעי פסטיבל וקונצרטים. בתקופה המודרנית, טאיקו מילא תפקיד מרכזי גם בתנועות חברתיות למיעוטים הן בתוך ומחוץ ליפן.
הופעת קומי-דאיקו, המאופיינת בהרכב מנגן על תופים שונים, פותחה ב-1951 באמצעות עבודתו של Daihachi Oguchi והמשיכה עם קבוצות כמו Kodo. סגנונות ביצוע אחרים, כגון hachijō-daiko, צצו גם מקהילות ספציפיות ביפן. קבוצות הופעה של Kumi-daiko פעילות לא רק ביפן, אלא גם בארצות הברית, אוסטרליה, קנדה, אירופה, טייוואן וברזיל. הביצועים של Taiko מורכבים ממרכיבים רבים בקצב טכני, צורה, אחיזת מקל, לבוש והמכשיר המסוים. הרכבים משתמשים בדרך כלל בסוגים שונים של נאגאדו-דייקו בצורת חבית וכן שימי-דאיקו קטן יותר. קבוצות רבות מלוות את התופים בשירה, כלי מיתר וכלי נשיפה מעץ.
עדכון אחרון בתאריך
15 ביולי 2024