Keemiya-e Saadat کیمیائے سعادت

אלכימיה של אושר הוא ספרו החי של האימאם גזאלי "אלכימיה של אושר".
יצירתו העיקרית של האימאם אל-גזאלי היא אקסיר חידיאת, שנכתבה בערבית אך לאחר מכן תורגם לפרסית בעצמו כ"אלכימיה של אושר". יצירתו הערבית של קימיה סעדאת ע'זאלי "אחיה אולום אל-דין" מתורגמת ומסוכמת בשפה הפרסית. הנושא של ספר גדול זה הוא אתיקה וספר זה מורכב מארבעה כותרים וארבעה מאמרים כדלקמן.

כותרות
הכרה עצמית
הכרה באללה
הכרה בעולם
הכרה בעולם הבא

חברים
פולחן
עניינים
קטלני (חומרים הרסניים)
מנג'ט (שמירת פריטים)
חֲשִׁיבוּת
הנושא של ספר זה הוא אתיקה והוא מבוסס על דת. גזאלי מסביר דברים קשים במשפטים קטנים בקלות רבה. למטרת הצדקה, המילה עוטרה בפסוקי קוראן ובחדית' של הנביא. הפעלים האחרונים של כמה ביטויים הם היזף, בודה, שד, גוסט וכו', מה שיוצר יופי בדיבור, לפעמים הוא מתפרש גם כדי להבהיר את הכתבים הפילוסופיים, אבל דברים מיותרים אינם כלולים בתיאור. בוא יבואו.

Kīmīyā-yi Sa'ādat (Persian: كیمیای ساداد English: The Alchemy of Happiness/Contentment) is a book written by Abū Ḥāmid Muḥammad ibn Muḥammad al-Ghazālī, a Persian theologian, philosopher, and prolific Muslim author, often regarded as one of ההוגים והמיסטיקנים השיטתיים הגדולים ביותר של האסלאם, בפרסית.[1] ה-Kimiya-yi Sa'ādat נכתב לקראת סוף חייו זמן קצר לפני שנת 499 AH/1105 לספירה.[2] בתקופה שלפני כתיבת הספר, העולם המוסלמי נחשב במצב של תסיסה פוליטית, כמו גם אינטלקטואלית. אל-גזאלי, ציין שיש מחלוקות מתמדות לגבי תפקיד הפילוסופיה והתיאולוגיה הסכולסטית, וכי הסופים עברו ייסורים על הזנחתם מהחובות הפולחניות של האיסלאם.[3] עם שחרורו של ספר זה, ה-Kimiya-yi sa'adat אפשר לאל-Ghazali לחתוך במידה ניכרת את המתחים בין החוקרים והמיסטיקנים.[3] קימיה-יי סעדאת הדגיש את החשיבות של קיום דרישות הטקס של האסלאם, הפעולות שיובילו לישועה והימנעות מחטא. הגורם שייחד את ה-Kimiya-yi sa'ādat מיצירות תיאולוגיות אחרות באותה תקופה היה הדגש המיסטי שלה על משמעת עצמית וסגפנות.[3]

תכונות באפליקציה זו:
קל לשימוש
סימניה אוטומטית
ממשק משתמש פשוט
לחפש
אינדקס